מהפרעה דו קוטבית להבראה רב ממדית קולקטיבית



ריפוי בכל הרמות

***

ניתוק רגשי או הצפה רגשית, רגש או יבש או גולש, כולנו נגועים בזה פחות או יותר, מי פחות מי יותר. מי מודע, מי לא מודע, מי מכיר, מי מתכחש, זו מחלה מדבקת שהפכה למגפה, מגפה שצריך לבער, לטפל בה בהמון נכונות, סבלנות, סובלנות ואהבה. הלב דומה לדלי עם חורים, ככל שאתה מרעיף עליו אהבה, כך היא נשפכת ויוצאת מבעד לחורים, היא לא נשארת וממלאת את הלב. צריך למצוא את החומר או האנרגיה שיכולים לסתום את החורים, יותר נכון למלא אותם עד שהלב יהיה שלם ויוכל להכיל רגשות, להכיל אהבה מבלי שיזלגו החוצה.

כל אחד צריך לחפש, למצוא וללמוד את החומרים שמתאימים לו, בדיוק לו באופן ייחודי, כמו פאזל, כך שברגע שיגיעו ללבבו, ישלימו אותו ויהפכו אותו לשלם, למיכל שלם שמסוגל להכיל את כל קשת הרגשות. כך נוצר ריפוי, ריפוי של הלב המתפשט בכל הגוף. בכל פעם שהלב מזרים דם לכל האיברים, לכל תא ותא בגוף, הוא מפיץ את הריפוי הזורם בכל הגוף, עושה דרך, מסע וחוזר חזרה ללב עם האנרגיה החדשה, ממלאת, מרפאה, מתקנת, מטהרת. וכך הרפואה היא הוליסטית, מקיפה את כל הגוף הפיזי וממשיכה ומתפשטת לכל שאר הגופים האנרגטיים. ההילה מתנקה ומטהרת ודרכה מפיצה הלאה לכל דבר שאנחנו באים איתו במגע. לא רק מגע פיזי, זה יכול להיות גם מגע אנרגטי, במחשבה, בדמיון, ברגש, בחלימה, במודעות ועוד.

אפילו ההפרשות שלנו יכילו את האנרגיה החדשה המרפאה, יחזרו לאמא אדמה והיא תרווה, תתמיר את מה שצריך התמרה ותפלוט חזרה את האנרגיה. כך המרחב שאנו חיים בו ונושמים אותו יתמלא באנרגיה זו של ריפוי ואהבה, יחזור אלינו משודרג ונתמלא בו. כך במעגל נפלא נוצר תהליך ריפוי מחזורי, הוליסטי וקולקטיבי בכל הממדים.

האחריות, היכולת והמסוגלות בידיים שלנו. הדבר קרוב והוא יקרה. זה השלב הבא של ריפוי האנרגיות שהן אנחנו והן כל מה שסובב אותנו, לקראת האיחוד המיוחל, לקראת יצירה של סביבה אנרגטית בריאה ואחידה. החוויה תהיה של בריאות, בריאות פיזית, נפשית, אנרגטית. תחושה של אחדות והיא תהפוך להיות ״האוטומט״ שלנו, במקום תחושת הפיצול והנפרדות העכשווית.

החשיבה, ההרגשה, העשייה יהיו ״אנחנו״ ולא ״אני״. התחושה תהיה תחושת רבים ולא תחושת יחיד כמו היום. היום תחושת רבים נחווית כעדר והיא תשתנה. תחושת רבים תהיה תחושה של נירוונה, של ההארה, של אחד עם הכול, אחת עם הכול, הכול עם כולם, אני זה כולם וכולם זה אני. המושג ״אני״ יקטן ויצטמצם והמושג ״אנחנו״ יתעצם. ערבות הדדית, ראייה מרחבית, שהכול בי ואני בכול; כלומר אני ועוד אני ועוד אני ועוד… זה הכול, זה שלם, שלם שגדול מסך חלקיו.

חוויה קולקטיבית שבה אין מקום לפיצול, לנפרדות. בכל מערכת אורגנית בריאה בטבע, כל חלקיק אורגניזם שייך למערכת כולה, הוא חלק מהשלם ואם הוא נפגע, מיד כל החלקיקים האחרים נערכים, מתמקמים אחרת, כך שהוא יושלם ותושלם המערכת כולה, בדיוק כמו תאים בגוף הפיזי שלנו.

חשבו על תא בגוף שמחליט לפעול באופן עצמאי ומתחיל להתרבות ולהתרבות בלי קשר למערכת הגוף השלמה. כך נוצרת מחלה, מחלה קשה שקראנו לה ״סרטן״, שבסופו של דבר ממיתה את כל המערכת, כיוון שכבר אין אחדות, אין סינכרוניזציה של כל האורגניזמים בגוף.

מחלת הסרטן שהפכה להיות מגפה בתקופתנו, שמפילה חללים רבים, היא סמל לפיצול, לנפרדות שהיא לא כדרך הטבע, היא זרה לנו והורגת אותנו. לא ייתכן שחלקיק יהיה חסר ושאר החלקיקים והמערכת כולה יהיו שלמים, אין בכך הגיון.

במידה שווה, אין הגיון בכך שאדם אחד חסר, חולה, פגוע בגוף ובנפש, ושאר בני האדם שלמים ובריאים וכל מערכת הבריאה והטבע שלמים ובריאים, זוהי האחדות וזוהי הנפרדות.

יש חשיבות לכל פרט ופרט. כשנבין זאת ונתחיל לדאוג אחד לשני כאילו החיים שלנו תלויים בדבר, אז יחל תהליך של תיקון, ריפוי והבראה קולקטיבית לקראת האחדות.


יש למה לצפות. הבראה נעימה.

0 צפיות
  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Pinterest Social Icon

©  by Iris Yaar Amor.  Proudly created with Wix.com

איריס יער אמור 

  NFM-H.M.T  

 

Tel: 054-6600728