NFM-H.M.T-איריס יער אמור
מהפרעה דו קוטבית להבראה רב מימדית קולקטיבית
ריפוי בכל הרמות
***
ניתוק רגשי או הצפה רגשית, רגש או יבש או גולש, כולנו נגועים בזה פחות או יותר, מי פחות מי יותר. מי מודע, מי לא מודע, מי מכיר, מי מתכחש, זו מחלה מדבקת שהפכה למגפה, מגפה שצריך לבער, לטפל בה בהמון נכונות, סבלנות, סובלנות ואהבה. הלב דומה לדלי עם חורים, ככל שאתה מרעיף עליו אהבה, כך היא נשפכת ויוצאת מבעד לחורים, היא לא נשארת וממלאת את הלב. צריך למצוא את החומר או האנרגיה שיכולים לסתום את החורים, יותר נכון למלא אותם עד שהלב יהיה שלם ויוכל להכיל רגשות, להכיל אהבה מבלי שיזלגו החוצה.
כל אחד צריך לחפש, למצוא וללמוד את החומרים שמתאימים לו, בדיוק לו באופן ייחודי, כמו פאזל, כך שברגע שיגיעו ללבבו, ישלימו אותו ויהפכו אותו לשלם, למיכל שלם שמסוגל להכיל את כל קשת הרגשות. כך נוצר ריפוי, ריפוי של הלב המתפשט בכל הגוף. בכל פעם שהלב מזרים דם לכל האיברים, לכל תא ותא בגוף, הוא מפיץ את הריפוי הזורם בכל הגוף, עושה דרך, מסע וחוזר חזרה ללב עם האנרגיה החדשה, ממלאת, מרפאה, מתקנת, מטהרת. וכך הרפואה היא הוליסטית, מקיפה את כל הגוף הפיזי וממשיכה ומתפשטת לכל שאר הגופים האנרגטיים. ההילה מתנקה ומטהרת ודרכה מפיצה הלאה לכל דבר שאנחנו באים איתו במגע. לא רק מגע פיזי, זה יכול להיות גם מגע אנרגטי, במחשבה, בדמיון, ברגש, בחלימה, במודעות ועוד.
אפילו ההפרשות שלנו יכילו את האנרגיה החדשה המרפאה, יחזרו לאמא אדמה והיא תרווה, תתמיר את מה שצריך התמרה ותפלוט חזרה את האנרגיה. כך המרחב שאנו חיים בו ונושמים אותו יתמלא באנרגיה זו של ריפוי ואהבה, יחזור אלינו משודרג ונתמלא בו. כך במעגל נפלא נוצר תהליך ריפוי מחזורי, הוליסטי וקולקטיבי בכל הממדים.
האחריות, היכולת והמסוגלות בידיים שלנו. הדבר קרוב והוא יקרה. זה השלב הבא של ריפוי האנרגיות שהן אנחנו והן כל מה שסובב אותנו, לקראת האיחוד המיוחל, לקראת יצירה של סביבה אנרגטית בריאה ואחידה. החוויה תהיה של בריאות, בריאות פיזית, נפשית, אנרגטית. תחושה של אחדות והיא תהפוך להיות ״האוטומט״ שלנו, במקום תחושת הפיצול והנפרדות העכשווית.
החשיבה, ההרגשה, העשייה יהיו ״אנחנו״ ולא ״אני״. התחושה תהיה תחושת רבים ולא תחושת יחיד כמו היום. היום תחושת רבים נחווית כעדר והיא תשתנה. תחושת רבים תהיה תחושה של נירוונה, של ההארה, של אחד עם הכול, אחת עם הכול, הכול עם כולם, אני זה כולם וכולם זה אני. המושג ״אני״ יקטן ויצטמצם והמושג ״אנחנו״ יתעצם. ערבות הדדית, ראייה מרחבית, שהכול בי ואני בכול; כלומר אני ועוד אני ועוד אני ועוד… זה הכול, זה שלם, שלם שגדול מסך חלקיו.
חוויה קולקטיבית שבה אין מקום לפיצול, לנפרדות. בכל מערכת אורגנית בריאה בטבע, כל חלקיק אורגניזם שייך למערכת כולה, הוא חלק מהשלם ואם הוא נפגע, מיד כל החלקיקים האחרים נערכים, מתמקמים אחרת, כך שהוא יושלם ותושלם המערכת כולה, בדיוק כמו תאים בגוף הפיזי שלנו.
חשבו על תא בגוף שמחליט לפעול באופן עצמאי ומתחיל להתרבות ולהתרבות בלי קשר למערכת הגוף השלמה. כך נוצרת מחלה, מחלה קשה שקראנו לה ״סרטן״, שבסופו של דבר ממיתה את כל המערכת, כיוון שכבר אין אחדות, אין סינכרוניזציה של כל האורגניזמים בגוף.
מחלת הסרטן שהפכה להיות מגפה בתקופתנו, שמפילה חללים רבים, היא סמל לפיצול, לנפרדות שהיא לא כדרך הטבע, היא זרה לנו והורגת אותנו. לא ייתכן שחלקיק יהיה חסר ושאר החלקיקים והמערכת כולה יהיו שלמים, אין בכך הגיון.
במידה שווה, אין הגיון בכך שאדם אחד חסר, חולה, פגוע בגוף ובנפש, ושאר בני האדם שלמים ובריאים וכל מערכת הבריאה והטבע שלמים ובריאים, זוהי האחדות וזוהי הנפרדות.
יש חשיבות לכל פרט ופרט. כשנבין זאת ונתחיל לדאוג אחד לשני כאילו החיים שלנו תלויים בדבר, אז יחל תהליך של תיקון, ריפוי והבראה קולקטיבית לקראת האחדות.
יש למה לצפות. הבראה נעימה.
המפתח לחיים בממד הלב
לאהוב מישהו פירושו לאהוב אותו כמו שהבורא ברא אותו.
מה זה אומר? זה אומר להתבונן פנימה לעומק לבבו ולראות את המקור שלו מתחת לכל הקליפות שעטה על עצמו במשך השנים, מתחת לשכבות ההגנה, מתחת לשריון הקשקשים שהפך להיות העור שלו. לראות מבעד לשכבות את האור שמסתתר מתחת לעור, האמת המתחבאת.
להצליח ללכת מעבר למכשולים הרבים שהוא מציב לנו שהם מנגנוני ההגנה שלו. ההגנה לא מפני הרע אלא הגנה מפני הטוב, מפני האהבה, האהבה שלנו. מכיוון שהפחד הגדול ביותר שלו הוא מהכמיהה שלו לאהבה. הפחד שאם יפתח הברז הזה, הוא לא יוכל לעצור אותו, שום דבר לא יוכל לעצור אותו. ואז הוא יאבד את הראש, הראש ההגיוני שלטעמו מגן עליו, שומר עליו מפני האהבה הזו שבחוויה שלו היא פוגענית, הרסנית, משתלטת וכובשת כל חלקה בגופו ובנפשו ואז הוא הופך לעבד, עבד של האהבה והחיים. הוא חש שהוא מאבד שליטה, מאבד את "הסדר הטוב" שיצר לעצמו בעמל רב, שם לא נכנס שום רגש מיותר שלא עבר סינון של הראש, ההגיון, שום אהבה שלא עברה עיבוד מכאני, טכני דרך המסננים של הראש, הראש הקודח מחשבות מחשבות, מילים מילים.
החכמה היא לעבור דרך המכשולים כמו לוחם דרכים ותיק שמתכופף כאשר מבחין בחץ שבדרך אליו ומצליח להתחמק מכל החיצים עד שמגיע למימד הנקי מחיצים, שם אין מלחמה, יש חופש ואהבה ושם הוא כבר לא לוחם אלא יונת שלום עם עלה של זית בפיה. והמקום הזה הוא הלב.
לא סתם הוא נקרא "לב" , הוא המרכז של הכל. המרכז של הגוף, של הנפש, של הרוח.
שם בפנים הזמן עוצר מלכת, אין מלחמה, אין הגנה, אין קליפות, אין שריון.
שם יש הכל ואין כלום. שם האמת והמקור לכל. משם הכל מתחיל והכל נגמר ושוב מתחיל. חופש.
שם יש מעיין נובע של האהבה שלנו שאנחנו כל כך משתדלים להסתיר אותה שחלילה לא יבחינו בה וחלילה תזרום מחוץ ללב אל הגופים שלנו ומשם החוצה לסביבה שלנו, לסובבים אותנו ונתגלה בערוותנו. ערוותנו קרי פגיעותנו. הפגיעות הזאת שאנחנו שומרים עליה מכל משמר, היא המפתח לגאולה שלנו, לריפוי, להבראה, להחלמה.
בדיוק ההיפך ממה שאנחנו חושבים, שזו נקודת התורפה שלנו, זוהי נקודת התרופה שלנו.
ברגע שנסיר את כל הקליפות וההגנות ונחשוף את בשר ליבנו הרך, הוורוד, הפגיע, אז נירפא מפני שבאי התגוננותנו טמון ביטחוננו.
אז בפעם הבאה שאת/ה רואה מישהו נסי/ה להתבונן פנימה מעבר לשריון הקשקשים, אפילו לכמה שניות, התחבר/י לאמת, למקור.
הכלו כבר המים
הסכסוך היהודי ערבי, משפט זה הפך למטבע לשון השגורה בפי כול, יושב על עניין הפיצול, הפיצול שקיים בכל אחד מאתנו כפרט ובכולנו כאומה, כאנושות.
זוכרים את הסיפור המקראי הארכאי על יצחק וישמעאל, לאחר ששרה לא הצליחה ללדת ילדים, היא נתנה לאברהם את הגר שפחתה וזו ילדה את ישמעאל. לאחר זמן שרה הצליחה ללדת את יצחק ואז ביקשה מאברהם לגרש את הגר ואת בנה ישמעאל. אברהם באי רצון גרש אותם למדבר.
הגר ובנה תעו במדבר ללא מים. הגר נואשה מחייה ומחיי בנה, היא הניחה את ישמעאל תחת שיח וחכתה בבכי במרחק מה למותו. לבסוף אלוהים שמע את בכיו של ישמעאל ופקח את עיני הגר לראות באר מים וכך ניצלו.
שימו לב לתאימות:
אמו של ישמעאל מחכה למותו, ברגע האחרון הוא ניצל.
אביו של יצחק מקריב את בנו יצחק על המזבח (עקדת יצחק) ברגע האחרון הוא ניצל.
לשניהם יועד המוות וניצלו ברגע האחרון, שניהם בנים של אותו אב משתי אימהות שונות, שניהם חולקים חוויות קשות דומות, גורל משותף, משפחה אחת שהתפלגה לפלגים שונים שהפכו ליריבים.
מוכר לכם? מזכיר את ההרכבים השונים של המשפחות היום, ההתפלגות של אחים מאבות שונים, אימהות שונות, כעסים, מבוכה, תסכול, קנאה, קושי להבין מי נגד מי, מי בעד מי, איך בתוך כל זה ניתן בכל זאת ליצור איזשהו יחד.
הפיצול מתחיל מבפנים ורק שם הוא ייפתר.
ממליצה לכם לקרוא את המאמר " זהויות שסועות: הרהורים של יהודייה – ערבייה" שכתבה שוחט אלה.
בזמן לימודיי קיבלתי את המאמר ונדרשתי לעשות עבודה עליו.
הנה קטע מהעבודה:
"כשלראשונה ראיתי את המאמר וקראתי את הכותרת שלו, לתומי חשבתי שמדובר על הקונפליקט בין הערבים ליהודים בישראל, בדיוק כמו שנאמר במאמר, נושא זה לא נעם לי, אך לא הייתה לי ברירה אז החלטתי לקרוא ואז לנסות להתחבר. פגשתי אישה חכמה, נאורה ואמתית דרך המילים שכתבה במאמר, האישה הזו הפגישה אותי עם האישה הזו בתוכי.
הצלחתי בעזרת המאמר לראות אותה, להבין אותה, לאהוב אותה כפי שהיא. מאז שאני זוכרת את עצמי קיימים בי קונפליקטים ודואליות סביב נושא זה. גדלתי על התרבות הערבית – מזרחית –מרוקאית.
גם בבית וגם מחוצה לו, שכנים ערביים ביפו ובת ים, התקיימה בי חיבה כלפיהם מצד אחד כיוון שלא עשו לי כל רע וגם היו כמונו לגמרי, גם תרבותם ושפתם המזרחית הייתה דומה, מנגד הייתה גם שנאה בגלל המלחמות, האינטרסים המנוגדים, שטיפת מוח מסביב. בעצם רציתי לאהוב אותם וזה הרגיש לי כמו בגידה, בגידה בעם שלי, בעצמי, מפני שכמו שנכתב במאמר, זה הם ואנחנו או יותר נכון או הם או אנחנו. אז ברור שאבחר בנו. אבל מי אלה אנחנו בעצם? יהודים? ישראלים? דתיים? חילוניים? מזרחיים? אשכנזים? ומי זו אני? יהודייה – ערבייה?
זעזע אותי בתחילה לקרוא לעצמי כך אבל לאחר שהתרגלתי לרעיון דווקא מצא חן בעיניי ואפילו יצר אצלי שקט ושלווה. כן אני אישה יהודייה ממוצא ערבי – מרוקאי. עצוב לי להבין עד כמה אנחנו מפולגים וברור לי שעד שלא נשכין שלום בתוכנו פנימה המציאות החיצונית שלנו תישאר מפולגת. אולי אנחנו לא יכולים לחיות בשלום עם שכנינו הערבים כי הם מזכירים לנו את התרבות שניסינו לטשטש כשאבותינו עלו ארצה והשאירו הכול מאחור, חומרית, נפשית ורוחנית.
תמיד דובר על השואה והסבל הנורא של האשכנזים שעלו מאירופה ולא כל כך ניתן מקום לכאב והסבל של המזרחיים שנטשו וזנחו חיים שלמים מאחור ועלו דלי אמצעים וזיכרונות לתוך מציאות קשה ואכזרית. מאז ומעולם נוכסו הסבל, הכאב והקורבנות ליוצאי אירופה. אני תמיד הזדהיתי עם הכאב הזה כמו היה חלק ממני, מה שעורר תמיהה לרוב והערות כמו אבל אתם לא עברתם את זה, כאילו אנחנו לא קשורים. והנה אני נוגעת בנושא המזרחיות למרות שלא רציתי, כנראה שזה נושא כאוב בכל זאת יותר ממה שאני רוצה להודות".
מה קורה פה, מה המסר?
היהודים והערבים נבחרו לייצג את הפיצול הקיים בכל בן אנוש כפרט המוביל לפיצול הקיים באנושות כולה, מה שגורם למלחמות חוזרות ונשנות בין קבוצות שונות כיחידים, בתוך העמים, בין העמים בין האנושות כולה.
יצחק וישמעאל הם שני צדדים בנפש שלנו, שני צדדים מנותקים שאין בניהם אינטגרציה, מפולגים, יריבים, לא מכירים ולא מקבלים אחד את השני, בהתנגדות מתמדת. נמצאים באותו גוף ונלחמים אחד בשני באופן קבוע.
חשבו על שתי רגליים של אותו גוף שכל אחת מהן מתנגדת לשנייה ורוצה ללכת לכיוון אחר, מה יקרה? קריעה של הגוף, נזק, סבל, דם, כאב נוראי, אסון. בדיוק כך. זה מה שקורה לנו בתוכנו ומחוצה לנו. זה הסכסוך בין החילונים לדתיים, בין הדתות, בין העמים, זה הסכסוך הישראלי פלשתיני שנבחר לייצג את כל זה ולכן כל העמים, כל האנושות שותפה, מעורבת ומגיבה. לא יכול להימשך המצב שישראלים ופלשתינים מסוכסכים, נלחמים, כואבים, סובלים ושאר העולם מנותק. כולנו באותה סירה, באותו כאב, אותו פיצול. אז מערבים את האמריקאים, את הצרפתים וכן הלאה.
לכל אחד מאתנו יש יצחק וישמעאל בתוכו, זה יכול להיות צד נשי צד גברי, קשה רך, הרפתקן משעמם, אדיש וחם מזג, טוב ורע, יצירתי, מקובע ועוד.
חשוב להבין ולקבל שבכולנו יש הכול!!!
הפתרון הוא לשנות את הפיצול הקיים בתוכנו, להשכין שלום בין יצחק וישמעאל שבתוכנו.
זוגות זוגות נכנסו לתיבת נוח בכדי לעבור את תהליך האיחוד, בכדי ליצור אחדות ושלום פנימי במהלך המסע בתיבה ואחר כך בעולם כולו לאחר שהסתיים המבול שמחק את הפיצול האיום ונורא שהיה עד אז.
אם לא נעשה את האיחוד והאינטגרציה בעצמנו ע"י עבודה פנימית שוב יהיה צורך במבול שיבוא וימחה את הפיצול. תהפוכות מזג האוויר ופגעי הטבע בשנים האחרונות מסמנים לנו התרעות ואזהרות וכדאי שנקשיב לזה ונתעורר לפני שיבוא המבול הבא.
יקרים, ב 11.11 עברנו לממד החמישי, אין תירוצים יותר, אי אפשר לדחות ואי אפשר להתעלם או לעצום עיניים, עכשיו יש לנו את הכלים, אנחנו עובדי האור מתפקידנו להפיץ את האור, לעורר את התודעה לגרות ולדרבן לעבודה פנימית, ללוות, לתמוך ולקדם תהליך של איחוד, איחוי ואינטגרציה של החלקים הפנימיים שלנו, תהליך שילך ויתרחב לכדי אינטגרציה קולקטיבית בין פרטים, בין קבוצות, בין עמים, כלל עולמית, כלל קוסמית.
בואו נאחד ונחבק את יצחק וישמעאל בתוכנו מפני שכלו כבר המים, כלו כל הקיצין ובאה היונה.
גחליליות וורודות
תקשורת זה דבר מאוד מרכזי בחיינו, אנחנו כל הזמן מתקשרים בכל מיני דרכים, עם מילים, בלי מילים, שפת גוף, מיילים, שיחות בניידים, הודעות אסמס, הודעות וואטצאפ, פייסבוק, צ'אטים וכו'.
לפעמים אנחנו אומרים משהו ומתכוונים למשהו אחר, לפעמים המסר לא עובר כמו שאנחנו רוצים ומובן לא נכון.
ישנן שתי צורות בסיסיות של תקשורת שמיוחסות לבני אדם, תקשורת רציונלית מהראש מהשכל ותקשורת רגשית אינטואיטיבית מהלב.
ישנם טיפוסים שכלתניים שעובדים לרוב עם הראש מתקשרים כך שהמידע נכנס ישירות לשכל ושם הוא מעובד ומסונן בעזרת המחשבות והתגובה בהתאם.
ישנם טיפוסים רגשיים שעובדים לרוב עם הלב מתקשרים כך שהמידע נכנס ישירות ללב ושם הוא מעובד ומסונן בעזרת הרגשות והתגובה בהתאם.
זה כמובן לא מדע מתמטי מדויק, השכלתנים משתמשים גם בלב, השכל דומיננטי יותר, הרגשיים משתמשים גם בשכל, הלב דומיננטי יותר.
המיטב זה להשתמש גם בשכל וגם בלב, מפני ששניהם חשובים, לפעמים צריך יותר לב ולעתים יותר שכל, זה הכול פשוט עניין של איזון.
ובכן איך עושים את זה?
בשלב הראשון האזנה ללב, הקשבה ללב שלנו, מה הוא אומר, מה הוא רוצה, מה הוא צריך.
איך עושים אתה זה?
מנטרלים רעשים מטשטשים מבחוץ ומבפנים ומקשיבים לקול הקטן בפנים, זה שלרוב אנחנו מתעלמים ממנו כאשר אנחנו מעדיפים אחרים על חשבוננו או בוחרים בחירות על פי מה שאחרים רוצים עבורנו. לפעמים אנחנו מתבלבלים וחושבים שהקול הפנימי שלנו זה מה ששתלו אצלנו מילדות, ההורים, המחנכים, הסביבה. אז לא! את זה בדיוק אנחנו צריכים לנטרל ולבדוק מה באמת נשמתנו אומרת ומבקשת לבחור כבן זוג, כמקצוע, לימודים, תחביבים וכל דבר בכל רגע בחיים האוטונומיים שלנו.
כך עם הזמן אנחנו מתרגלים הקשבה לקול הפנימי האמתי המקורי שלנו ולומדים לחיות עם עצמנו בשלום, בנחת ובשלוה, יוצרים שקט בחיים שלנו.
לאחר שתרגלנו את ההקשבה ללב שלנו אנחנו הופכים קשובים לעצמנו, לאמת הפנימית שלנו.
התקשורת שלנו נקייה, נכונה, אמתית.
השלב הבא הוא להאזין מהלב, כל הגירויים החיצוניים עוברים דרך הלב, נכנסים ישירות למסננת הלב, עוברים תהליך של ריכוך וזיכוך.
אנחנו מעבירים את אברי החישה שלנו מהראש, מהשכל ללב. א.א.ג בלב.
כאשר נתחיל להקשיב, לראות, לטעום, להריח, למשש תחילה מהלב במקום מהראש, כל מה שנכנס אלינו יעבור את מסננת החמלה ואז התקשורת שלנו תהיה אחרת, רכה, מבינה, אמפתית, מלאת חמלה.
במקום תקשורת ממקום של אגו, תחרות, וכחנות, מלחמות, תהיה תקשורת ממקום של חמלה, אהבה, שותפות, הדדיות.
זו בדיוק האנרגיה בממד החמישי.
בממד השלישי התקשורת הייתה בעיקר מהשכל, הראש, האגו ובממד החמישי התקשורת בעיקר מהלב.
בממד החמישי האגו מאבד את השליטה והחמלה תופסת את מקומה הראוי, דומיננטית יותר ומובילה.
שיתוף פעולה של השכל עם הלב נוצר ע"י חיבור הצ'אקרות העליונות, לב, גרון, עין שלישית וכתר לצינור אחד שעוברת בו תמסורת של מידע מלמטה למעלה ומלמעלה למטה .
שיתוף פעולה של הגיון ורגש, אגו וחמלה יוצרים שקט ושלוה, יוצרים אהבה.
כאשר נוצרת אהבה ברבדים העמוקים ביותר היא מחלחלת בכל הגופים, מתפשטת ויוצרת קשת של צבעים רכים ועדינים בהילה ומפזרת אהבה בכל מה שבא בקרבה ובמגע עם השדה שלה.
כך אנחנו מפיצים אהבה שמכילה ומאגדת בתוכה את הכול, את ההיגיון, הרגש, החמלה, ההרמוניה, שלום, אחווה, שקט, שלוה ושפע, שפע בכל.
המופקדים הראשיים על הפצת האור והאהבה, אני מכנה אותם גחליליות וורודות, הגחליליות מסתובבות ומפיצות אור ואהבה קוסמית. מספיק להתבונן בהם בכדי לעורר ניצוץ וורוד בלב, כמיהה לאור, לאהבה, היזכרות של הנשמה במקור, רצון להתחבר לאור, לאהבה, לחמלה, למקור.
כך אנחנו מקיימים ומגשימים את ייעודנו כמפיצי אור ואהבה ועכשיו יותר מאי פעם אנחנו מצליחים לעורר, לרכך לבבות, להפיץ את האהבה, החמלה, מפני שעכשיו הגיעה העת, חברו התנאים, הצטרפו הנסיבות והזמן ויפה שעה אחת קודם.